כתיבה: קמליה ויטנר.
באחת הסדנאות שהעברתי לקבוצה של מנהלים לא מזמן ביקשתי מהם להיזכר בפעם האחרונה שיצאו מאיזור הנוחות, ואז לתאר - איך זה זה היה להם - איך הרגישו?, מה עבר להם בראש?
הסיפורים והתשובות היו מגוונים ומרתקים.
חלק סיפרו על חוויה של אימה וחרדה ואילו חלק אחר דווקא נזכרו בחוויה של התרגשות וגאווה. כמעט כל סקאלת הרגשות החיוביים לעומת השליליים באו לידי ביטוי.
הסיפורים האלה הזכירו לי שלפני כעשור השתתפתי בסדנת אאוטדור שכללה שחיה בעומק הים התיכון, רכיבה על אופניים, טיפוס על קיר גבוה ועוד שלל חוויות אקסטרימיות. מי שמכיר אותי מקרוב יודע שאני לא הבנאדם הכי ספורטיבי/אקסטרימי שיש ולכן הסדנא הזאת היתה עבורי סבל צרוף.
החלק המעניין הוא שכמה מחבריי הטובים שעברו יחד אתי את אותה הסדנא תיארו את אותה החוויה כ"מדהימה", "בלתי נשכחת" (בקטע חיובי...), ו"קסומה".
שלושה איזורי אתגר
אז איך יכול להיות שכולנו חווינו את אותם האירועים בדיוק, אבל יצאנו עם חוויות כל כך שונות? ואיך יכול להיות שמנהלים שונים חווים יציאה מאיזור הנוחות באופן שונה?
התשובה נעוצה בהבחנה בין שלושה איזורי אתגר - איזורים מנטאליים שאנחנו מצאים בהם בביצוע משימות:
אזור הנוחות (Comfort zone): המשימה מתאימה ליכולותנו. אין תחושת אתגר. אזור הצמיחה (Stretch zone): המשימה מאתגרת אותנו ואנחנו צריכים להתאמץ כדי להצליח בה. האזור האפקטיבי ביותר ללמידה והתפתחות. אזור הפאניקה (Panic Zone): המשימה מאתגרת מדי, הרבה מעל תחושת המסוגלות שלנו להצליח בה ועלולה לעורר חרדה גבוהה.
כך שבעוד שעבורי, ההשתתפות בפעילות האאוטדור היתה באזור הפניקה, עבור האחרים היא היתה באזור הצמיחה. זה גם מה שמסביר את החוויות השונות שתיארו המשתתפים בסדנת המנהלים - חלקם תיארו חוויות של איזור הצמיחה וחלקם באיזור הפאניקה.
איך נדע באיזה אזור אנחנו?
מה שיכול לעזור לנו להבין באיזה אזור אנחנו נמצאים הוא המודעות לרגשות שלנו.
התרשים המצורף מתאר את הרגשות השונים שנלווים לכל איזור אתגר, מה שיכול לסייע לנו באבחון האזור שבו נמצאים, שכן עבור כל אחד החוויה סוביקטיבית ואותו אירוע עשוי להיחוות באופן שונה אצל אנשים שונים.
משעמם וקל לנו? - אזור הנוחות.
מרגש ומאתגר? - איזור הצמיחה.
מלחיץ או מתסכל? איזור הפאניקה.
האם תמיד כדאי לצאת מאזור הנוחות? אני בדיעה שהרבה פעמים יציאה מאזור הנוחות זה אובר-רייטד. אין שומדבר רע בלהישאר באזור הזה, לאמץ אותו ולהנות ממנו. מה גם שהחיים גם ככה מזמנים לנו אתגרים לא צפויים, אז במה שכן יש לנו שליטה עליו ואם נעים לנו במקום הזה, - בהחלט יש מצבים שרצוי להישאר באיזור הנוחות!
מתי בכל זאת כדאי לצאת מאיזור הנוחות? כשהשהייה באיזור הזה כבר לא משרתת אותנו יותר. כשבאיזור הנוחות יש יותר חסרונות מיתרונות. לדוגמא, להישאר במערכת יחסים / מקצוע לא מתאימים, רק כי התרגלנו, נח לנו ואנחנו חוששים ממה שהשינוי עשוי להביא איתו. לחלופין, כדאי לצאת מאזור הנוחות, כשאנחנו רוצים להתפתח, להשיג יעדים חדשים ולרכוש מיומנויות שישדרגו אותנו. למשל, להתקדם לתפקיד ניהולי בעבודה. שכן יציאה מאזור הנוחות מאפשרת לנו להשיג הישגים חדשים!
אז איך יוצאים מאזור הנוחות בצורה בונה וחיובית? ה"סוד" הוא להציב לעצמנו אתגר שהוא גדול יותר מהיכולת. אבל לא גדול מדי, כדי לא להגיע לאזור הפניקה. כלומר, בכדי לצמוח ולהתפתח, המטרה שלנו (על פי רוב) תהיה לשאוף להיות באזור הצמיחה. אזור שדורש מאיתנו מאמץ מסויים, אבל כזה שהוא בגדר האפשרי.
ואם האתגר מרגיש לנו גדול ומאיים מדי, אבל מספיק חשוב? אז עושים מה שאפשר כדי לצלוח אותו בצורה טובה. למשל: הכנה מקדימה, סימולציה, שיחת עידוד מחבר/ה, היזכרות במצבים אחרים שהצלחנו במשימות דומות, וכל דבר אחר שאתם יודעים שבדרך כלל עוזר לכם "לקפוץ למים".
אז מתי אתם יצאתם פעם אחרונה מאזור הנוחות לאזור הצמיחה? ומה עזר לכם לעשות את זה?
שלכם, קמליה
מעוניינים להתעדכן כשמתפרסם מאמר חדש של "קמליה ויטנר - פסיכולוגיה פרקטית"?