כתיבה: קמליה ויטנר
מכירים את זה שאתם מקבלים מחמאה על הצלחה שלכם ומגיבים ב: "תודה, יצא לי טוב הפעם, לשם שינוי" או "זה הכל בזכות ... שעזר לי עם זה" או "זה ממש בקטנה, זה לא כזה מוצלח כמו שזה נראה". אני מדברת על אותם מקרים שאנחנו לא אומרים את זה כדי להצטנע, אלא באמת מאמינים בזה שההצלחה שלנו לא קשורה אלינו, אלא לנסיבות חיצוניות. אם זה קורה לכם הרבה, יתכן שגם אתם סובלים מדי פעם מ"תסמונת המתחזה".
אז מה זה תסמונת המתחזה ?(Impostor Syndrome) הנטייה להטיל ספק ביכולות ובכישורים שלך, ייחוס הצלחות לנסיבות חיצוניות (מזל, מקרה...) ולא לעצמך. התסמונת קרויה כך בגלל הנטיה להגיד לעצמך "לא ברור איך הגעתי עד הלום, אני מרגיש/ה מתחזה, בטח תכף יעלו עלי שאני לא באמת ראוי/ה"
מחקרים מראים שתסמונת המתחזה מאוד שכיחה (70-85 אחוז מהאוכלוסייה חוו אותה), נפוצה יותר אצל נשים ובמיוחד בהקשר התעסוקתי.
אישית, אני מזדהה איתה לא פעם. למרות שלא מעט שנות לימוד מאחורי, תעודות הצטיינות, רזומה מרשים בתחום שלי ואפילו אחרי שקיבלתי את התואר הרשמי "מומחית", קורה לי מדי פעם, שהספק מתעורר ואני פתאום מרגישה "לא מספיק" והביטחון העצמי צונח...
אז איך מתמודדים עם הקולות הפנימיים האלה כשהם מתעוררים? פשוט מזכירים לעצמי שזאת רק הטיה, זה רק חוסר בטחון שתקף אותי, ושאני בעצם יודע/ת, מבינ/ה וראוי/ה!
ובפעם הבאה שתקבלו מחמאה? תענו: "תודה, איזה כיף לשמוע פרגון!"
אז באיזה תחום אתם צריכים לפעמים להזכיר לעצמכם שאתם מוצלחים בו וממש לא מתחזים?
מוזמנים לשתף.
שלכם, קמליה
מעוניינים להתעדכן כשמתפרסם מאמר חדש של "קמליה ויטנר - פסיכולוגיה פרקטית"?