כתיבה: קמליה ויטנר.
מכירים את הקלישאה "תחשבו טוב - יהיה טוב"?
בתור מי שמחשיבה את עצמה עם רגליים על הקרקע ומאמינה במדע, במשך שנים היה לי קשה לקבל את הרעיון הזה, שלמחשבות יש כזה כח. הרי הן רק מחשבות, לא?
איך לעזאזל מחשבה מופשטת שמתחוללת בראש שלנו יכולה להשפיע על המציאות שמחוץ לראש שלנו?
אז זהו, שמסתבר שלמחשבות שלנו באמת יש כח!
שני האפקטים הפסיכולוגים הבאים יכולים לעזור לנו להבין יותר טוב מה כוחן של אמונות ומחשבות:
1. אפקט פיגמליון – הנקרא גם "נבואה שמגשימה את עצמה". אפקט שמבוסס על מחקר מפורסם שהראה שכאשר סיפרו למורים שלתלמידים שלהם יש פוטנציאל (למרות שזה לא באמת היה נכון), התלמידים הצליחו להגיע להישגים לימודיים גבוהים יותר (בהשוואה לתלמידים למורים שלא סיפרו להם כלום). כלומר האמונה של המורים הצליחה לשנות לטובה את הישגי התלמידים.
2. אפקט פלאסבו – יעילות של "טיפול דמה". אפקט שמראה על הקלה של סימפטומים גופניים ונפשיים כאשר המטופל מקבל טיפול "בכאילו". (לדוגמא - בן אדם שלוקח אקמול לכאב ראש ומדווח על הקלה בכאב, עוד לפני שהכדור התחיל להתפרק בגוף – הכאב עבר רק מעצם האמונה בכדור).
שני האפקטים האלה נחקרו בניסויים מפוקחים ושניהם מובילים לאותה המסקנה – עצם האמונה של האדם משפיעה על המציאות!
כלומר – לחשוב טוב באמת יכול להוביל לזה שיהיה יותר טוב.
אבל....
ויש פה אבל חשוב!
עצם האמונה לא מספיקה. לא מספיק רק להאמין בכיוון שאנחנו מכוונים אליו, אלא מה שהכי חשוב זה *לפעול*.
כלומר מחקרים מראים שמה שהכי משפיע על המציאות זה לא רק האמונה, אלא זה שהאמונה מניעה אותי *לפעולה אקטיבית במציאות*
לדוגמא: אם אני מנהלת עסק ומאמינה שתוך שנה הביזנס שלי יכול להכפיל את שורות הרווח שלו, אז זה שאני רק אאמין בזה זה לא בהכרח יעזור – אני צריכה לעשות פעולות אקטיביות במציאות כדי לגרום לזה לקרות: לתווך את האמונה הזאת לעובדים שלי כדי לעורר בהם מוטיבציה, להשיג תמיכה ממשקיעים, לגייס עוד לקוחות וכדומה.
כלומר עצם האמונה, היא זאת שמניעה אותי לפעולה!
החדשות הטובות הן שגם אם אופטימיות זה לא דבר שבא לך באופן טבעי – אפשר לפתח אותה – כלומר לאמן את המח שלך לשאוף לכיוון מסוים ולפעול בהתאם. בדיוק כמו שמפתחים שריר.
זה מה שפרופ' נועם חומסקי קרא לו "אופטימיות זאת אסטרטגיה" – כשאנחנו מסתכלים אל עבר העתיד, אנחנו צריכים לאמץ אסטרטגיה אופטימית.
בסדנאות חזון שאני מעבירה לצוותי הנהלה בארגונים, אנחנו מתרגלים בדיוק את האסטגיה האופטימית, שכן אם נוכל לדמיין תרחיש מציאות אופטימי, יהיה לנו קל יותר להתכוונן לפעולות שיממשו את אותה המציאות רצויה.
חשוב לציין שהכוונה אינה לא להיערך לתרחישים גרועים. אפשר ורצוי במקביל לתרחיש האופטימי, להתכונן גם לתרחיש פסימי. אבל קודם כל להחזיק תמונת מציאות עתידית אופטימית, מתוך הבנה שיש לזה חשיבות אסרטגית של השפעה ממשית על המציאות לטובה.
אז באיזה תחום הייתם רוצים לאמץ אסטרטגיה אופטימית?
שלכם,
קמליה
מעוניינים להתעדכן כשמתפרסם מאמר חדש של "קמליה ויטנר - פסיכולוגיה פרקטית"?